<h1>ספר החינוך מצוה תכ"ד</h1>
<h2>דף י:</h2>
שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו, ועל זה נאמר [דברים ו'] לא תנסו את יי' אלהיכם כאשר נסיתם במסה, כלומר לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתספקו בהם. משרשי המצוה לפי שבנסיון היתר בנביא האמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו כטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי השקר שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת, וכמו כן בכלל האזהרה שלא לעשות מצוות השם ברוך הוא על דרך הנסיון, כלומר שיעשה אדם מצוה לנסות אם יגמלהו השם כצדקו לא לאהבת האל ויראתו אותו. ואל יקשה עליך מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק קמא דמסכת תענית [ט' ע"א] עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר [דברים י"ד], שכבר תירצוה שם ואמרו שבכל המצוות נאמר לא תנסו חוץ מזו דמעשר, שנאמר [מלאכי ג'] הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת וגומר. והטעם בזו כענין שכתוב מלוה ה' חונן דל, כלומר שהודיענו האל ברוך הוא כי בפרנסינו משרתי ביתו במעשר נמצא התועלת והברכה בממונינו על כל פנים ולא יעכב זה שום דבר חטא ועון. וטעם איסור הניסיון במצוות מפני ששכר מצוות אינו בעולם הזה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה בריש מסכת עבודה זרה [ג' ע"א], היום לעשותם [דברים ז'], ולמחר, כלומר לעולם הבא, ליטול שכרם, וזהו שאמרו זכרונם לברכה [ב"ב י' ע"ב] האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור, תירצוה חכמים המפרשים כשגומר הנותן בלבו לתת אותה בין שיחיה או לא יחיה שאין זה מנסה את השם. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהודיעונו זכרונם לברכה במה תתאמת לנו נבואת הנביא עד שלא נספק בדבריו אחר כן, הוא שיאמר דברים העתידים להיות בעולם פעמים או שלש ויאמנו דבריו בכיוון, ולא נחייבהו לעשות אות או מופת בשינוי הטבע כמו שעשה משה או כאליהו ואלישע, וגם כן צריך האיש שנחזיק אותו בנביא ונאמין בו להיות איש ישר תמים הולך, כי ידוע שאין הנבואה שורה כי אם על החסידים ואנשי מעשה, ונביא שהבטיח על רעה שתבוא אף על פי שלא באת אין סתירה בנבואתו בכך כי השם ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה כשעושין בני אדם תשובה, כמו באנשי נינוה, וכמו בחזקיהו שהוסיפו מן השמים על ימיו אחר הגזירה שימות, אבל כל נביא שהבטיח על הטובה אם לא נתאמתה נבואתו היא סתירה באמת לנבואתו, שכל דבר טובה שיגזור האל על יד נביא שלוח אפילו על תנאי אינו חוזר לעולם, וזה מרוב טובו וחסדו הגדול, נמצא שבדברי הטובה יבחן הנביא. ויתר פרטיה במקומות בתלמוד. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שיקום נביא לישראל. ועובר על זה ומנסה הנביא יותר מדאי עבר על לאו זה, ואין לוקין עליו לפי שאין בו מעשה.
